📚 תוכן עניינים · table-of-contents

📯

מבשר טוב

שיעור של הרב יהודה טאוב

למהר ולבשר, ניצוץ אליהו שמתלבש במבשר ובמתבשר, וכוחה של ברכה שנאמרת מתוך שמחה

מוסר ומידות · בשורות טובות · שמחה · אליהו הנביא · ברכה · השל"ה · פלא יועץ · מאור עיניים · סרח בת אשר

▶ לצפייה בשיעור

שבשורה טובה היא סוג של גמילות חסדים, שבה אדם הולך בדרכיו של הקדוש ברוך הוא, הגומל חסדים טובים

מתוך: שמועה טובה ושמועה רעה, עמ׳ 17
1

שער ראשון

🏃

רוץ לבשר

5 נושאים · עמודים 3–7

מבשר טוברוץ לבשר

📯ההפך מלשון הרע

כשם שיש איסור לספר דברים רעים, יש מצווה למהר ולספר דברים טובים.

השיעור עוסק בדבר שהוא בדיוק ההפך מלשון הרע: בשורות טובות. הרבה מדברים על הזהירות מדיבור רע, על הנזק שבסיפור דברים שליליים. אבל יש צד שני למטבע: הכוח העצום של דיבור טוב, של מי שמביא לחברו חדשה משמחת.

בשיעור נלמדות הנהגות, רעיונות, וגם סגולה מפתיעה: איך אדם יכול, כביכול, להפוך לאליהו הנביא. הדברים נשמעים מוזרים, אבל הם מבוססים על מקורות מפורשים, ונראה אותם אחד אחד.

נקודת המוצא פשוטה. בחיים יש בשורות טובות, ויש גם בשורות שאינן טובות. על האחרונות יש הלכות של זהירות, כדי לא לצער אנשים בלי צורך. אבל על הבשורות הטובות יש מצווה: לא להחזיק אותן אצלך, אלא לרוץ ולשמח בהן את מי שהן נוגעות לו. ומי שמתרגל לכך, לא רק משמח אחרים, אלא נעשה בעצמו כלי לברכה.

מבשר טוברוץ לבשר

🏃השל"ה: ירוץ לבשרו

מי שמבשר בשורה טובה לחברו מקיים "ואהבת לרעך כמוך".

השל"ה הקדוש כותב: אם אדם יודע בשורה טובה לבר ישראל או לבת ישראל, ירוץ אליו לבשרו. כמו שכתוב: "אִישׁ טוֹב זֶה וְאֶל בְּשׂוֹרָה טוֹבָה יָבוֹא". איש טוב מגיע בדרך כלל עם בשורות טובות.

ומכל שכן, ממשיך השל"ה, אם אדם יודע על מכשול שעלול להגיע לחברו בדרכו, ירוץ ויזדרז לומר לו: אחי, היזהר בדבר הזה. שני הדברים יחד, הבשורה הטובה והאזהרה מפני הרע, נכללים בכלל הגדול "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ": שיאהב אותו כנפשו.

נמצא שאדם שהולך ומבשר בשורה טובה לחברו, אינו עושה רק מעשה נחמד. הוא מקיים מצוות עשה מן התורה. מה שאדם היה רוצה שיעשו לו, שיספרו לו מיד כשיש חדשה טובה, ושיזהירו אותו מיד כשיש סכנה, זה מה שהוא נדרש לעשות לחברו.

מבשר טוברוץ לבשר

⚠️גם האזהרה היא אהבה

מי שרואה מכשול בדרכו של חברו, ירוץ להזהיר אותו, כמו שהיה רוצה שיזהירו אותו.

החלק השני בדברי השל"ה ראוי לעצירה. הוא אומר "ומכל שכן": אם על בשורה טובה צריך לרוץ, על אחת כמה וכמה כשאדם יודע על מכשול שעלול להגיע לחברו בדרכו. כאן אין מדובר רק בשמחה שתתווסף, אלא בצער או בנזק שאפשר למנוע.

החיים, כמו שנאמר בשיעור, אינם רק שמחות. יש גם ידיעות שאינן נעימות. אבל יש הבדל גדול בין מי שמפיץ רעה כדי לספר, לבין מי שמזהיר את חברו כדי להציל אותו. הראשון הוא לשון הרע; השני הוא אהבת ישראל. והשל"ה כולל את שניהם, את הבשורה ואת האזהרה, באותו כלל של "ואהבת לרעך כמוך".

המבחן הוא פשוט: מה הייתי רוצה שיעשו לי? אילו הייתי הולך בדרך שיש בה בור, הייתי רוצה שמישהו ירוץ ויצעק לי "אחי, היזהר". ואילו הייתה מחכה לי בשורה טובה, הייתי רוצה לשמוע אותה מיד, ולא שבוע אחר כך. מי שחי כך, דיבורו נעשה כולו כלי של חסד: הוא מקרב טוב ומרחיק רע.

מבשר טוברוץ לבשר

🌺הפלא יועץ ושכרה של סרח

סרח בת אשר זכתה להיכנס חיה לגן עדן, וכל מעשיה היה שבישרה ליעקב שיוסף חי.

גם בספר פלא יועץ נכתב: אם יודע בשורה טובה לחברו, ימהר לבשרו, כי בכך משיב לו את נפשו, והדבר נחשב לו למצווה. ולפעמים בשורה טובה ממש מחייה את האדם. ואם עשה כן לאיש צדיק, שגרם לו שמחה, על אחת כמה וכמה.

והוא מביא ראיה מסרח בת אשר, שבישרה ליעקב אבינו שיוסף חי, וזכתה להיכנס בחייה לגן עדן. זהו שכר שלא מצאנו כדוגמתו. ומה עשתה? איזו מצווה גדולה? סך הכל באה ואמרה ליעקב שיוסף בנו עודנו חי.

הדבר נראה כמעט מוזר. השכר נראה גדול לאין שיעור ביחס למעשה. כל אחד היה שמח לבשר לסבא שבנו האהוב חי! לכאורה זה אפילו לא נקרא מצווה גדולה של גמילות חסדים. ובכל זאת זה השכר. השאלה הזו תלווה אותנו, ובהמשך נראה הסבר נפלא שלה. בינתיים, המסר המעשי של הפלא יועץ ברור: אל תישאר אדיש. רוץ. תהיה הראשון. ואל תחכה שיבקשו ממך לספר; חפש בעצמך את מי שהבשורה תשמח אותו.

מבשר טוברוץ לבשר

🥇תשתדל להיות הראשון

מי שיודע חדשה משמחת, ישתדל להיות הוא זה שמבשר אותה, ולא ישאיר זאת לאחרים.

הפלא יועץ אומר: אל תאמר "ממילא הוא יידע". נכון, הוא יידע בכל מקרה. אבל תשתדל שאתה תהיה זה שמבשר לו. למשל, נולד נכד במשפחה: אל תשאיר לאחרים את הבשורה לסבתא. אם אתה יודע שהדבר ישמח אותה, תדאג בעצמך להיות זה שמספר לה.

הרב סיפר סיפור על ראש ישיבה בימים שבהם הצבא הרוסי גייס בכוח בחורי ישיבה. ראש הישיבה עשה השתדלויות רבות כדי לשחרר בחור אחד, ולא ידע אם יצליחו. לבסוף הגיעה הבשורה שהבחור שוחרר. בא בחור אחד וסיפר לו, וראש הישיבה שמח מאוד, התפעל והודה לו מכל הלב.

אחר כך בא בחור נוסף, שלא ידע שכבר סיפרו, ושוב בישר את הבשורה. וראש הישיבה שמח והודה לו כאילו שומע זאת בפעם הראשונה. וכך לכל אחד ואחד שבא. הוא רצה שלכל מבשר תהיה ההרגשה הנפלאה שהוא זה שבישר. ובכל זאת, עיקר המצווה היא שאדם ישתדל להיות באמת הראשון.

שער שני

✨

ניצוץ אליהו

5 נושאים · עמודים 8–12

מבשר טובניצוץ אליהו

✉️קוויטל אחרי החופה

חסידים נדחקו למסור קוויטל לצדיק דווקא בשעת השמחה הגדולה, אחרי החופה.

בספר טעמי המנהגים, ספר שבעבר היה כמעט בכל בית כנסת, מובא מנהג חסידי מעניין. שם מסופר: ראיתי אנשים גדולים, חסידים גדולים, שבשעת שמחה לצדיקים, כגון בחתונה, בשעת החדווה הגדולה אחרי החופה, היו נדחקים מאוד כדי למסור לרבי קוויטל, פתק בקשה שיזכיר את שמם.

הדוחק היה כה גדול, עד שלפעמים היה בו ממש סכנה. ולמה דווקא אז? מה מיוחד ברגע שאחרי החופה?

התשובה, כפי שמובא שם, היא על פי דברי ספר מאור עיניים, ספר יסוד מפורסם מאוד בחסידות. האמונה של אותם חסידים הייתה פשוטה ועמוקה: ברגע של שיא השמחה, ובמיוחד אצל צדיק, יש לבעל השמחה כוח מיוחד להשפיע ולברך. השמחה פותחת משהו. וכדי להבין מה בדיוק היא פותחת, צריך ללמוד את דברי המאור עיניים.

מבשר טובניצוץ אליהו

🦶"וישא יעקב רגליו"

רש"י: משנתבשר יעקב בשורה טובה, נשא לבו את רגליו ונעשה קל ללכת.

המאור עיניים מתבסס על פירוש רש"י לפסוק בפרשת ויצא: "וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו". אחרי שיעקב התבשר בבית אל בשורה טובה מן הקדוש ברוך הוא, שה' ישמור אותו ויחזיר אותו לשלום, אומר רש"י: משנתבשר בשורה טובה, נשא לבו את רגליו ונעשה קל ללכת.

כלומר, הבשורה לא רק שימחה את יעקב. היא נתנה לו כוח ממש. הרגליים, כביכול, נישאו מעצמן. מה שהיה כבד נעשה קל. הדרך הארוכה לחרן, שאולי נראתה קודם קשה ומאיימת, נעשתה פתאום פשוטה.

וכאן שואל המאור עיניים: מה קרה כאן? איך יכולה ידיעה, מילים בלבד, לשנות את כוחו הגופני של אדם? ועל זה הוא אומר דבר מופלא, שמסביר גם את המנהג של החסידים וגם את השכר של סרח בת אשר.

מבשר טובניצוץ אליהו

🔄מעגל של התעלות

השמחה שבבשורה מגבירה את הכוח הרוחני, והכוח הרוחני מגביר את השמחה.

כדאי להתעכב על המנגנון שתיאר המאור עיניים, כי הוא הדדי. אצל המבשר, עצם מסירת הבשורה מעוררת בו את ניצוץ אליהו. אצל המתבשר, השמיעה עצמה מכניסה בו את אותה איכות רוחנית, ודעתו מתרחבת.

מה פירוש "דעתו מתרחבת"? האדם מרגיש התעלות, פתיחות, כוח. הוא רואה דברים בבהירות. ומה שהיה כבד עליו קודם, נעשה פתאום קל. זה בדיוק מה שקרה ליעקב בדרכו לחרן: הבשורה נתנה לו כוח גופני ממש לקום וללכת.

ויש כאן מעגל שמזין את עצמו. הבשורה מביאה שמחה. השמחה מגבירה את הנוכחות של הכוח הרוחני. והכוח הרוחני מגביר עוד את השמחה, את הקלות, את היכולת לפעול. מי שנכנס למעגל הזה, יוצא ממנו אדם אחר.

ומכאן לקח גם לחיים. לפעמים אדם רואה את חברו כבד, עייף, שבור. מילה טובה אחת, חדשה משמחת אחת, יכולות להכניס אותו למעגל הזה. זה לא דבר קטן לתת לאדם "רגליים" להמשיך בדרכו.

מבשר טובניצוץ אליהו

✨המבשר נעשה אליהו

מי שמבשר בשורה טובה מתלבש בו ניצוץ אליהו, וגם המתבשר מקבל ממנו.

אומר המאור עיניים: האיש המגיד בשורה טובה, נתלבשה בו בחינת ניצוץ אליהו ממש. אליהו הוא המבשר של כל הבשורות הטובות שבעולם, וכשאדם מבשר בשורה טובה, מתלבש בו אותו כוח. והוא מוסיף שבחינת אליהו הזאת קיימת עוד מששת ימי בראשית.

ולא רק המבשר. גם האיש שהתבשר נכנס בו ניצוץ אליהו, ונתרחבה דעתו. המבשר הוא כביכול אליהו, וכשבישרת למישהו, הדבקת גם בו קצת מאליהו.

זה הפירוש של "וישא יעקב רגליו". יעקב התבשר בשורה טובה, נכנסה בו רוח של אליהו, ודעתו התרחבה. לכן נעשה קל ללכת, במהירות, בשמחה, בהתלהבות. השמחה שנולדה מן הבשורה מגבירה את הכוח הרוחני, והכוח הרוחני מגביר עוד את השמחה, וכך נוצר מעגל של התעלות.

וזו התשובה לשאלה שבתחילת השיעור: איך אדם יכול להפוך לאליהו הנביא? פשוט מאוד: לבשר בשורה טובה.

מבשר טובניצוץ אליהו

🔥למה דווקא אליהו?

אליהו הוא מבשר הגאולה, הוא נוכח בברית, והוא לא טעם טעם מיתה.

אפשר לשאול: מה מיוחד דווקא באליהו? יש לזה כמה רבדים. הראשון והמוכר ביותר: אליהו הוא מבשר הגאולה, זה שיבוא לפני המשיח ויכריז על בואה. כל תפקידו קשור בבשורה טובה. עליו נאמר: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה'".

השני: אליהו נוכח בכל ברית מילה, ונקרא מלאך הברית. זו שעה של התחלה חדשה ושל שמחה גדולה. ובשיעור עלה רעיון: אולי זו גם הסיבה שלסנדק יש כוח מיוחד לברך. הוא יושב יחד עם אליהו, ובשעה כזו יש כוח רב להשפיע ברכות.

השלישי: אליהו לא מת כשאר בני האדם. הוא עלה בסערה השמימה. יש בכך סימן לנצחיות, ליכולת להתעלות מעל מגבלות הטבע. ולכן כוח שמזוהה איתו יכול לתת לברכה עוצמה אחרת, שמסוגלת לחולל דברים שנראים לנו כמעט למעלה מן הטבע. אליהו גם מתואר כמי שמחבר בין העולמות: הוא שמימי, ובכל זאת נוכח כאן למטה. וכשהניצוץ שלו מתלבש באדם, האדם יכול להוריד ברכה ממקום גבוה.

שער שלישי

🙌

ברכה מתוך שמחה

4 נושאים · עמודים 13–16

מבשר טובברכה מתוך שמחה

🙌כוחו של צדיק בשמחה

כשאדם בשמחה, ובפרט צדיק, יש לו כוח מיוחד לברך ולהשפיע.

המאור עיניים ממשיך: ומחמת השמחה, יש לצדיק כוח יתר לברך ולהשפיע. וזה מסביר את מנהג החסידים. אחרי החופה, הצדיק נמצא בשיא שמחתו. ניצוץ אליהו מתלבש בו בעוצמה. ומי שמבקש ממנו ברכה באותו רגע, מקבל אותה מכוח אחר לגמרי.

הרב מדגיש שהדבר אינו שייך דווקא לצדיקים. כל אדם, ברגע של שמחה אמיתית, מקבל כוח מיוחד לברך. זו הסיבה שנוהגים היום ללכת לחתן ולכלה ביום חתונתם ולבקש מהם ברכה. ברגע הזה, השמחה פותחת אצלם שערים, ומה שהם מאחלים מתוך הלב יש לו כוח.

ולכן, מצד אחד, אדם ששמח צריך לדעת את הכוח שבידו ולנצל אותו לטובה: לאחל, לברך, להשפיע טוב על אחרים. ומצד שני, אין להתבייש לבקש ברכה ממי שנמצא ברגע כזה, חתן וכלה, הורים שזה עתה נולד להם ילד, מי שזכה לבשורה גדולה.

מבשר טובברכה מתוך שמחה

🚪שערים שנפתחים

ברגע של שיא שמחה נפגשים כוח הצדיק, ניצוץ אליהו ושערים שנפתחים למעלה.

עכשיו מובן הרבה יותר מה ראו אותם חסידים, שנדחקו אחרי החופה עד כדי סכנה. זה לא היה סתם רצון להיות קרוב לרבי. הם האמינו שברגע הזה קורים כמה דברים בבת אחת.

ראשית, הכוח הרוחני של הצדיק עצמו נמצא בשיאו. שנית, התלבשות ניצוץ אליהו חזקה במיוחד בשעת שמחה כזו. ושלישית, יש תפיסה חסידית ששמחה פותחת שערים למעלה ומסירה מחיצות. כל אלה יחד יצרו בעיניהם שעת רצון, חלון של הזדמנות רוחנית, שלא כדאי להחמיץ.

ובשביל זה היה כדאי להתאמץ, להידחק, לחכות. אמנם לא כל אדם ירצה או יוכל לעשות כך, אבל העיקרון נוגע לכל אחד. כשאתה נמצא בשמחה של אחר, חתונה, ברית, בר מצווה, אל תראה בה רק אירוע חברתי. זו שעה שבה בעל השמחה מסוגל לברך אותך, ואתה מסוגל לבקש. והאמונה בכוח השמחה היא עצמה חלק ממה שהופך את הרגע הזה לרגע של ברכה.

ויש בכך גם עצה הפוכה: מי שהוא עצמו בעל השמחה, ידע שבאותו יום מופקד בידיו אוצר. לא יבזבז את הרגע רק על סידורים ועל דאגות, אלא ייתן את דעתו לאחל טוב למי שעומד לפניו: לחולה רפואה, לרווק זיווג, למי שמחכה לילדים פרי בטן. ברכה אחת כזו, מתוך לב שמח, יכולה לעשות יותר ממה שנדמה.

מבשר טובברכה מתוך שמחה

🌳"שתחיי לעולם"

יעקב בירך את סרח מתוך שמחה עצומה, ולכן התקיימה הברכה כפשוטה.

עכשיו אפשר לחזור לסרח בת אשר ולהבין את השכר המופלא שלה. המאור עיניים מביא את מה שמובא במדרשים: סרח באה לבשר ליעקב אבינו שיוסף בנו חי. יעקב שמח שמחה עצומה, ובגודל השמחה בירך אותה: "שתחיי לעולם".

יעקב אולי התכוון רק לאחל לה אריכות ימים. אבל הוא אמר את המילים, והן התקיימו כפשוטן. ולכן, כמו שמובא במדרשים, סרח בת אשר חיה לעולם ונכנסה חיה לגן עדן.

ומכאן מתחילים להבין. השכר הגדול לא בא בגלל שעשתה מצווה גדולה במיוחד. הוא בא משום שמי שבישרה לו, יעקב אבינו, התרומם מאוד באותו רגע. ניצוץ אליהו נכנס בו, ודעתו התרחבה. ומתוך המצב הזה, למילים שלו היה כוח עצום להתקיים. סרח לא "הרוויחה" את השכר במעשה גדול; היא הכניסה שמחה גדולה ללבו של צדיק, ומן השמחה הזאת יצאה ברכה בלי גבול.

מבשר טובברכה מתוך שמחה

👑"יחי אדוני המלך דוד לעולם"

בת שבע ברכה את דוד מתוך שמחת הבשורה, ועד היום אומרים "דוד מלך ישראל חי וקיים".

המאור עיניים מביא ראיה נוספת, מבת שבע. כשאדוניהו ניסה למלוך, באה בת שבע אל דוד המלך. ודוד בישר לה שבנה שלמה הוא שימלוך אחריו. היא השתחוותה ואמרה: "יְחִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ דָּוִד לְעֹלָם".

מה התכוונה? מן הסתם רצתה לאחל לו שיחיה עוד שנים רבות. ובכל זאת, הדברים התקיימו באופן נצחי, ועד היום אנחנו אומרים: "דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חַי וְקַיָּם". ואומר המאור עיניים שגם זה היה מחמת שהתלבשה בה בחינת אליהו, מגודל השמחה שבבשורה.

שימו לב לחילוק: כאן לא בת שבע היא שבישרה, אלא היא שהתבשרה. היא קיבלה את הבשורה, התמלאה שמחה והתלהבות עצומה, ובאותו רגע המילים שלה חלו בעולם. כך רואים את שני הצדדים של היסוד: גם המבשר וגם המתבשר מקבלים את ניצוץ אליהו. וממילא, מי שמבשר טוב, לא רק משמח אחרים; הוא הופך אותם, באותו רגע, לבעלי כוח לברך, ובראש ובראשונה לברך אותו.

שער רביעי

📜

שמועה טובה בתורה ובחז"ל

4 נושאים · עמודים 17–20

מבשר טובשמועה טובה בתורה ובחז"ל

📜שמועה טובה ושמועה רעה

על שמועה רעה נאמר להימנע, ועל שמועה טובה – למהר ולספר.

בשיעור הושמעה גם סקירה מסודרת של דף המקורות שהכין הרב, ובה הורחבו הדברים. אחד היסודות שם: ההבחנה בין שמועה טובה לשמועה רעה. לגבי שמועה רעה, ההנחיה ברורה: להימנע מלספר בלי צורך אמיתי, כי הדבר גורם צער ומפריע לאדם בעבודת ה'. שלמה המלך אומר: "וּמוֹצִא דִבָּה הוּא כְסִיל".

אבל כשמדובר בשמועה טובה, הכל הפוך. זו מצווה למהר ולספר. התנ"ך מלא בביטויים שמפארים את הבשורה הטובה. במשלי נאמר: "מַיִם קָרִים עַל נֶפֶשׁ עֲיֵפָה וּשְׁמוּעָה טוֹבָה מֵאֶרֶץ מֶרְחָק". כמו מים קרים לאדם צמא ועייף, כך מרעננת בשורה טובה. וישעיהו מתאר: "מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר". כמה יפות הרגליים של מי שבא להביא חדשות טובות.

בדף המקורות הובאו גם דברים של גדולי ישראל ברוח זו: שבשורה טובה היא סוג של גמילות חסדים, שבה אדם הולך בדרכיו של הקדוש ברוך הוא, הגומל חסדים טובים; ושמי שמבשר טובה ממש מחייה את נפשו של חברו. וכשם שאדם נבחן על דיבור רע, כך הוא נבחן על הדיבור הטוב: כמה טוב הוא מפיץ סביבו.

מבשר טובשמועה טובה בתורה ובחז"ל

🗣️נבחנים גם על הדיבור הטוב

כשם שאדם נותן דין על דיבור רע, הוא נבחן גם על כמה טוב הפיץ בפיו.

בדרך כלל, כשחושבים על שמירת הלשון, חושבים על מה שאסור לומר. אבל לפי המקורות שנלמדו כאן, יש גם צד חיובי, ואפשר לומר שהוא החלק הגדול יותר. הפה לא נברא רק כדי לשתוק ממה שאסור; הוא נברא כדי לומר טוב.

כמה פעמים ביום עובר אדם ליד הזדמנות לשמח מישהו ומחמיץ אותה? הוא שמע שחבר התקבל לעבודה, שהבן של השכן הצליח, שמישהו שהיה חולה הבריא, ושותק. לא מתוך רוע, אלא מתוך אדישות, או מתוך מחשבה ש"ממילא הוא יידע". והפלא יועץ אומר: אל תישאר אדיש. כל בשורה כזו היא מצווה שמחכה לך.

מי שמתרגל לכך, משנה את האווירה סביבו. אנשים שמחים לראות אותו, כי הם יודעים שהוא בא עם טוב. הוא נעשה, בלשון הפסוק, "אִישׁ טוֹב" שבא "אֶל בְּשׂוֹרָה טוֹבָה". וכפי שלמדנו מן המאור עיניים, בכל פעם שהוא עושה זאת, מתלבש בו ניצוץ של אליהו, ומי ששומע ממנו מתמלא שמחה, ומתוך השמחה הזאת יש לו כוח לברך. כך נמצא שהמבשר הוא הראשון שמרוויח מן הבשורה שלו.

ובסופו של דבר, לבשר טובות הוא דרך פעילה למשוך ברכה, שפע ואור, גם לחיים של האדם עצמו וגם לסביבתו.

מבשר טובשמועה טובה בתורה ובחז"ל

🎶אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה

שמחה אינה רק רגש נעים; היא הכלי שבו שורה השכינה.

כל העיסוק בשמחה ובבשורות טובות מתחבר ליסוד מפורסם: אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה. שמחה אמיתית, ובמיוחד שמחה של מצווה, אינה רק הרגשה נעימה. היא כמו כלי קיבול, שמאפשר להשראה האלוקית לשרות על האדם.

אפשר לומר זאת כך: השמחה יוצרת מרחב רוחני שבו המגבלות של העולם הגשמי מתרופפות מעט, והחיבור אל מה שלמעלה נעשה קל יותר. החיבור לשורש הנשמה מתחזק. וזה בדיוק המרחב שבו ניצוץ אליהו יכול להתגלות בעוצמה רבה יותר.

זו גם הסיבה שבחסידות יש דגש גדול כל כך על שמחה, על ניגון ועל ריקוד. אלה אינם רק בילוי או פורקן. הם כלים רוחניים פעילים, שפותחים צינורות של שפע ושל חיבור. וגם החסידים שנדחקו אחרי החופה הבינו זאת: ברגע של שיא שמחה, השערים פתוחים, ולכן כדאי אפילו להתאמץ מאוד כדי לבקש בו ברכה.

מבשר טובשמועה טובה בתורה ובחז"ל

🌼מה לוקחים מזה לחיים

להפיץ שמחה במילים טובות, להרגיל את הבית לשתף בטוב, ולבקש ברכה ממי ששמח.

מה אפשר לקחת מכל זה לחיי היום יום? קודם כל, להכיר בעוצמה שיש בשיתוף של חדשה טובה. זו אינה רק מסירת מידע. זו פעולה רוחנית, מצווה, ולפי המאור עיניים, רגע שבו האדם נעשה שליח של אליהו.

שנית, להיות ערים לרגעי השמחה שלנו. לפי המקורות האלה, ברגעים כאלה יש לנו כוח מיוחד להשפיע טוב על אחרים, אפילו בברכה פשוטה מן הלב. ולהפך: לא להתבייש לבקש ברכה ממי שנמצא בשיא שמחתו.

ושלישית, להפיץ שמחה גם בלי בשורות גדולות: במילים טובות, באווירה טובה. בדף המקורות הוצעו גם רעיונות קטנים: להפוך להרגל משפחתי לספר בסוף היום על הדברים הטובים שקרו, אפילו הקטנים ביותר; לעודד ילדים לשים לב לטוב שהם רואים ולספר עליו; לשתף בשמחות ובהצלחות בקהילה. דברים קטנים כאלה יוצרים אווירה שפתוחה לטוב.

ונשארת שאלה למחשבה: אם בשורה טובה שכבר קרתה יש בה כוח כזה, מה יקרה כשנחפש בעצמנו, ביוזמה, הזדמנויות לשמוח ולהודות? אולי בכך אנחנו פותחים בעצמנו שערים של ברכה.

שער חמישי

🏠

שמחה בבית בארץ ישראל

3 נושאים · עמודים 21–23

מבשר טובשמחה בבית בארץ ישראל

🏠קניין בארץ ישראל

קניית בית בארץ ישראל אינה רק עסקת נדל"ן, אלא חלק ממצוות יישוב הארץ.

בסוף השיעור הושמעה סקירה נוספת, הפעם על ספר שחיבר הרב בעניין קניית בית בארץ ישראל. השאלה שם: איך פעולה שנראית הכי חומרית, לקנות בית, לקנות אדמה, מקבלת משמעות רוחנית גדולה כל כך?

התשובה היא שזו לא רק עסקה, אלא קיום מצוות יישוב ארץ ישראל, מצווה מרכזית מאוד. ויש בספר הבחנה בין מגורים בלבד, "ישיבה", לבין "ירושה", כלומר קניין ובעלות. כמו בפסוק "וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ": קודם הירושה, ואחר כך הישיבה. ובספרים מובא שמי שיש לו חלק בארץ ישראל, הרי זה כחלק לעולם הבא.

ויש לכך דוגמאות מן האבות. אברהם אבינו קונה את מערת המכפלה ומתעקש לשלם את מלוא המחיר. יעקב קונה חלקה בשכם. דוד המלך אינו מוכן לקבל בחינם את הגורן מארוונה היבוסי. יש כאן דפוס שחוזר: לא רק לקנות, אלא לשלם ולהתאמץ. המאמץ הכספי עצמו הוא חלק מן המשמעות. מנקודת מבט זו, אפשר לראות גם את התשלומים הארוכים על בית בארץ ישראל לא רק כנטל, אלא כחלק מן הזכות.

מבשר טובשמחה בבית בארץ ישראל

🗝️"וירשתם אותה וישבתם בה"

הקניין הפיזי בארץ ישראל הוא עצמו ביטוי רוחני של חיבור לארץ.

כדאי להתעכב על ההבחנה שבספר בין "ישיבה" ל"ירושה". אפשר לגור בארץ ישראל בשכירות, ויש בזה מעלה גדולה. אבל הספר מביא גישות שרואות בקניין, בבעלות על חלקה, חלק מהותי מן המצווה, ולא רק אמצעי לגור.

הלשון "וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ" מלמדת על סדר: קודם קונים, נעשים בעלים, ואחר כך יושבים. הבעלות יוצרת קשר אחר. מי שהארץ שלו, אינו אורח בה. הוא קשור אליה, דואג לה, משקיע בה.

ומכאן האמירה החזקה שמובאת בספרים, שחלק בארץ ישראל הוא כחלק לעולם הבא. ודאי שאין זו הבטחה אוטומטית, אבל היא מראה כמה גדול הערך הרוחני שראו בחיבור הפיזי, הקנייני, לארץ. ושוב רואים כאן את מה שעבר כחוט לאורך כל השיעור: דבר שנראה גשמי לגמרי, בשורה, מילה, קניין, יכול להיות שער לעולם רוחני שלם, כשעושים אותו בשמחה ובהודיה.

מבשר טובשמחה בבית בארץ ישראל

🎉שנה של שמחה בבית

את הבית בארץ ישראל צריך לקבל בשמחה ובהודיה, כמתנה שמתחדשת בכל יום.

וזה מתחבר בחזרה לנושא השמחה. לא די לקנות, צריך גם לשמוח. יש מי שלומד מן הפטור שנתנה התורה ממלחמה למי שבנה בית חדש ולא חנך אותו, שיש עניין בשמחה בבית החדש. ויש אומרים שסעודת חנוכת הבית בארץ ישראל היא סעודת מצווה, הזדמנות להודות לה'.

השמחה וההודיה אינן תוספת נחמדה. הן חלק מקיום המצווה. זו גישה של הכרת הטוב: לראות את הזכות לגור בארץ ישראל כמתנה שמתחדשת בכל יום, ולא כדבר מובן מאליו, בדומה למה שאמרו חז"ל על התורה, שיהיו הדברים בעיניך כחדשים.

ומה אם אדם קנה בית מסיבות אחרות לגמרי, כלכליות או משפחתיות? הכוונה חשובה מאוד, אבל גם אם לא הייתה כוונה מלאה בשעת הקנייה, אפשר ורצוי לעורר אותה אחר כך. יש ערך בעצם המעשה, ואפשר להתחבר למשמעותו גם בדיעבד.

וזה קשור לכל השיעור: הפעולה הקונקרטית ביותר, לקנות, לשלם, לבנות, לטעת עץ בחצר, היא שיוצרת ומעמיקה את החיבור למקום. וכשמוסיפים לה שמחה והודיה, היא נעשית מקור של ברכה, כמו כל בשורה טובה.

📖2
📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה